| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ההצהרה המתירה ליהודים לבנות את המקדש בירושלים ולשוב מן הגולה אל ארץ יהודה ניתנה "בשנת אחת לכורש מלך פרס", והכוונה היא – שנתו המלאה הראשונה להיותו מלך בבל, היא השנה המתחילה בא' בניסן, 24 במארס 538 לפסה"נ. א. ביקרמן1 הוא שעמד בעיקר על כך, שנוסח ההצהרה בעזרא א', ג-ה, אינו פאראפראזה בלשון אחרת מידו של בעל ס' עזרא, אלא, כפי שמעלה העיון בתעודות הארמיות והאכדיות בנות התקופה, הוא נוסח מהימן ואבתנטי של הצהרת-מלך, כפי שהכריזוה כרוזיו בעל-פה. עדים לכך הביטויים: "ויעבר קול בכל מלכותו", או הפנייה: "מי בכם", שיש בהם מן הדיבור הישיר לקהל השומעים. לצידו של נוסח זה שבעל-פה מצויה הנוסחה שבכתב לשימוש לשכת המלך, היא ה"דכרונה" שבעז' ו', שבה נרשם עניין מתן הרשות ליהודים לשוב לארצם בלשון הלשכה הממלכתית שבאחמתא הבירה. עיקרם של ההצהרה והדכרונה הוא ההיתר שנתן כורש להקים מחדש את בית האלוהים אשר בירושלים, ואילו כל השאר אינו אלא קישוט לו. עלייתם של היהודים מבבל, שיבת ציון, כפופה אפוא בהכרח למתן הרשות להקים את בית-המקדש ואת ירושלים כעיר הקודש. יתר על כן, משנתפרסמה בשנת 1880 כתובת בבלית של כורש, הכתובה על גליל-טין – הוא "גליל כורש" הנודע2 – התברר שאותו מעשה גדול שעשה כורש לא היה מעשה-חסד יחיד ומיוחד לעם היהודי, אלא תולדה הוא מן היחס הכללי של כורש לעמים השבויים בבבל ולאלוהיהם. הנאמר ב"גליל כורש" מעיד ברורות, שעקרון הרסטברציה, החזרת עטרה ליושנה, שיקום מקדשים והשבת אלים שבויים למקומם, מונח היה ביסוד מדיניותו של כורש לעיר בבל ולאלוהיה – מדיניות שבאה עם נפילת בבל 539 לפסה"נ3).
מעשי השיקום והשיחזור, שנקט כורש לאחר שכבש את בבל והיה לשליטה של האימפריה הבבלית, באו כריאקציה על תקופה סוערת ורבת-תהפוכות שקדמה לכיבוש בבל, הלוא הם ימי מלכותו של נבונאיד, מלכה האחרון של בבל שהוא ובנו בל-שר-אצר – הוא בלשאצר – חותמים את שלשלת המלכים של ממלכת בבל החדשה. ולא מן הנמנע כלל, שאלמלא מעשיו הקיצוניים של נבונאיד וחידושי הדת שחידש בבל ואלמלא ההתנגדות העזה שקמה לו בקרב הכוהנים בערי בבל הראשיות, לא היה כובש כורש את בבל כפי שכבש, ואף הצהרת כורש לא היתה ניתנת כפי שניתנה. נמצא, שהערכה נכונה למעשה שיקום האלים על-ידי כורש, וביניהם שיקומם של ירושלים והמקדש, לא ייתכנו אלא מתוך עיון במסכת האירועים בימי נבואניד ובירור הקורות בבבל בשנות מלכותו האחרונות – ולאלה מוקדש עיקר עיוננו. לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים: * הרצאה בישיבה המקודשת ליובל 2500 שנה להצהרת כורש, בכינוס העולמי השלישי למדעי היהדות בירושלים, ביום 26 באוגוסט 1961.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
