| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הפריחה הזו בהוראה אינה מספקת את כולם. פרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת תל-אביב קובל על קיפאון בנושאי המחקר ובפרדיגמות שלו, שאינם מבטאים את השינויים שהתחוללו בהיסטוריוגרפיה המערבית, ועל העדרם של מורים ערבים- ישראלים מן החוגים ההיסטוריים באוניברסיטאות - העדר המונע מחקר משותף להם ולעמיתים יהודים. כרגיל אצל זנד, הקביעה היא התרשמותית ולא מדויקת. מורים ערבים ודרוזים נקלטו ומלמדים בחוגים ההיסטוריים באוניברסיטאות ובמכללות (בוטרוס אבו-מאנה, קייס פירו, חסן חליילה ומחמוד יזבק בחיפה, מוסטפה כבהא באוניברסיטה הפתוחה, עדל מאנה בבית ברל ומוסטפה עבאסי בצפת הם רק חלק מן הרשימה). שני הראשונים גם הדריכו לא מעט דוקטורנטים — ערבים, דרוזים ויהודים, ויזבק נבחר לאחרונה לראש האגודה המזרחנית הישראלית. גיוון הנושאים מוצא את ביטויו גם בהתפלגות עבודות הדוקטורט ועבודות הגמר למ"א. זנד אמנם טוען כי בתחום לימודי ההיסטוריה היהודית והישראלית "לא הסתמנה עדיין כל תמורה רצינית, וצביונן של עבודות המ"א והדוקטורט כמעט ולא השתנה: הן המשיכו... לשמר את הפרדיגמות והמנגנונים המושגיים הישנים", אך גם טענתו זו היא התרשמותית ואינה עומדת במבחן ביקורתי.7 ניתוח מסד הנתונים של עבודות המ"א והדוקטורט שנכתבו בשנים האחרונות באוניברסיטאות הישראליות בתחום תולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל מלמד על שינויים משמעותיים בנושאים המועדפים וממילא בגישה המתודולוגית אליהם. ההסבר הפסאודו -מרקסיסטי של זנד כאילו העדר השינוי נובע מכך שהמימון האקדמי שיך להיות מנותב בנדיבות רבה למחלקות להיסטוריה יהודית נשמע מגוחך למי שמכיר מקרוב את העוני הכרוני של המחלקות האלו ואת הקושי לגייס כספים למדעי הרוח בכלל ולמה שנתפס כבעל גוון אידיאולוגי (כמו היסטוריה ציונית, יישובית וישראלית) במיוחד. ההיסטוריוגרפיה הישראלית צועדת בבטחה בעקבות אחותה הבכירה המערבית, אף כי בפיגור של כמה עשרות שנים. עד סוף שנות החמישים, פחות מחמישית עבודות הדוקטור בהיסטוריה שנכתבו בארצות-הברית עסקו בהיסטוריה חברתית, תרבותית או אינטלקטואלית.בסוף שנות השבעים כבר נכתבו ארבעים אחוזים מן העבודות בתחומים אלה. באותו פרק זמן ירד חלקן היחסי של עבודות הדוקטור בהיסטוריה מדינית, דיפלומטית וקונסטיטוציונית ממחצית לפחות משליש.8 2004 שנים 1997 נכתבו באוניברסיטאות הישראליות 110 עבודות דוקטור שעניינן – תולדות היישוב, הציונות, מדינת ישראל והחברה הישראלית. ארבע מהן עסקו ביישוב הישן והחדש בשלהי התקופה העות'מאנית. ארבעים וארבע עסקו בתקופת המנדט (18 מתוכן "פלשו" גם לשנות המדינה הראשונות). שמונים עבודות עסקו בתולדות מדינת ישראל למן הקמתה ובחברה הישראלית ותרבותה (לרבות ה- 18 שמתחילות בתקופת המנדט ומסתיימות לאחר הקמת המדינה). בחלוקה לתחומים, ההתפלגות בישראל דומה לזו שבארצות- הברית לפני שנות דור. קרוב למחצית העבודות ( 47% ) נכתבו בתחומי ההיסטוריה החברתית והתרבותית ובתחומים הקרובים אליהם כמו מגדר, תקשורת ואתנוגרפיה. כ-38% מהן נכתבו בתחומי ההיסטוריה המדינית-צבאית, הפוליטית והאידיאולוגית של היישוב והמדינה. כשבעה חוזים מן העבודות עסקו בנושאים גיאוגרפיים והתיישבותיים. שבע עבודות (6% ) נכתבו על התנועה הציונית בתפוצות, ושלוש עבודות (1.5%) הן בעלות אופי ביוגראפי.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
