| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דיונים ומחלוקות על הוראת ההיסטוריה בבתי הספר אינם מיוחדים לישראל. בתחילת שנות השמונים סקר החוקר הצרפתי מרק פרו (Ferro) את האופן שבו נלמדת ומלומדת ההיסטוריה בבתי הספר בשורה של מדינות וניסה להבין את הדרכים שבהן מתמודדות החברות הללו עם שאלות זהותן העצמית ועם יחסן ל"אחרים". כך, למשל, כלל פרו בספרו פרקים על המתח בין היסטוריה ערבית והיסטוריה מוסלמית ועל דחיקתן של ממלכות מוסלמיות לא-ערביות מן ההיסטוריה של האסלאם; על הגרסות הפרסית והטורקית של ההיסטוריה המוסלמית; על ההיסטוריה "הלבנה" בדרום- אפריקה בעידן האפרטהייד ועל הוראת ההיסטוריה במדינות אפריקה השחורה לאחר הדה- קולוניזציה; על ההתמודדות של תכניות לימודי ההיסטוריה בהודו העצמאית עם שאלת הזהות; על ההיסטוריוגרפיה הסובייטית ועל שמירת הזהות הלאומית בארמניה; על הדחקת האבוריג'ינים מן ההיסטוריה האוסטרלית; על הקווים העיקריים בהיסטוריה של אירופה ועל האופן שבו נלמדת ההתיישבות של "הקולונים" האירופים באלג'יריה ובצרפת.11 בעקבות התהפוכות הפוליטיות של שנות השמונים והתשעים, נעשו בכמה מדינות בעולם רפורמות בתכניות הלימודים בהיסטוריה, בראש-ובראשונה במדינות שקמו על חורבותיה של ברית-המועצות ובאלו שהשתחררו מן המשטרים הקומוניסטיים. בעיות דומות היו לדרום-אפריקה לאחר סיום משטר האפרטהייד. פולמוסים ציבוריים בשאלות הנוגעות לתכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי הספר התרחשו בשנות השמונים והתשעים גם בגרמניה, ביפן ובבריטניה תחת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, כאשר השמרנים ביקשו להנהיג בבתי הספר תכנית לימודים שתלמד "גרסה מוסמכת" של העבר. ביפן, שם מצוי המונופול על פרסום ספרי הלימוד בידי המדינה, פנו היסטוריונים אל בתי המשפט בבקשה לפסוק כי על הספרים האלה לחתור אל האמת ולא למה שיגרום לאנשים לחוש בנוח עם עצמם. 12 גם בארצות-הברית התחוללו מאבקים וויכוחים ציבוריים סביב תכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי הספר. ויכוח כזה התנהל בשיקגו עוד בשלהי מלחמת-העולם הראשונה על רקע האשמות של אנשי ציבור שספרי הלימוד בבתי הספר אינם פטריוטיים דיים. 13 הוויכוח התחדד מאז שנות השישים בעקבות השינויים שהתחוללו בחברה האמריקנית. אחד הפרקים בספרו הנזכר לעיל של פרו דן בתביעות לצמצום לימודה של ההיסטוריה הלבנה בארצות- הברית ובהתפשטות לימוד ההיסטוריות של המיעוטים והנשים. ג'ויס אפלבי, לין האנט ומרגרט ג'ייקובס טענו שספרי הלימוד "חגגו את הישגיהם של גברים אירופיים לבנים ומתים במקום להראות את תרומתם של נשים ומיעוטים ואת דיכוי ההומוסקסואלים וקבוצות נרדפות אחרות". מרצים רדיקליים בקמפוסים, לאו דווקא היסטוריונים, תקפו את הסילבוסים של המחלקות להיסטוריה בטענה שהם מייצגים אידיאולוגיה בורגנית, והציעו להם תחליפים שהדגישו את לימודי ההיסטוריה של הנשים, השחורים, הילידים וקבוצות מיעוט נוספות. 14
לחלקים נוספים של המאמר: הוראת ההיסטוריה בישראל ובעולם: תקציר הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
