הוראת ההיסטוריה בישראל ובעולם: הוויכוח בארצות- הברית על "הסטנדרטים החדשים" בהוראת ההיסטוריה

פרופסורים אמריקנים לחינוך בעלי השקפת עולם פוסט-מודרניסטית ונטיות פוליטיות ליברליות-רדיקליות התנגדו לעיקרון שלפיו לימודי ההיסטוריה בבתי הספר צריכים להתנהל מעל לאידיאולוגיות השונות, וטענו כי הוא מייצג גישה היסטוריוגרפית מיושנת ואידיאולוגיה של הימין הפוליטי. ההיסטוריונים שביניהם טענו שספרי הלימוד בהיסטוריה הם אירופוצנטריים, גזעניים, סקסיסטים והומופובים, ומחזקים סטריאוטיפים מיניים וגזעניים במקום לסייע לילדים ולצעירים להתגבר עליהם. טענות וקריאות כאלו עוררו, כצפוי, תגובות-שכנגד. אחד הבולטים שבין המתנגדים, ההיסטוריון ארתור שלזינגר, טען כי ההיסטוריה הפכה לנשק, ובתי הספר הפכו לשדה קרב, בהתקפה אידיאולוגית ופוליטית על זהותה של אמריקה. ¹⁵

בניסיון להחדיר לבתי הספר את הרוחות החדשות שנשבו בכמה מן המחלקות להיסטוריה, לאנתרופולוגיה וללימודי תרבות, נשים ושחורים בקמפוסים האמריקנים, יזמו הפרופסורים שלהן מפעל לגיבוש "סטנדרטים של היסטוריה" ורתמו אליו הורים, מורים להיסטוריה, ספרנים, מנהלי בתי-ספר, פדגוגים ועורכי תכניות לימודים. תכניתם החדשה הסיטה את הדגש בהוראת תולדות ארצות- הברית ממלחמת העצמאות שלה נגד בריטניה, גיבוש החוקה, ההתפשטות מערבה ומלחמת האזרחים, אל השאלה כיצד סבלו נשים, שחורים ומיעוטים אחרים מדיכוי, אפליה וניצול, וכיצד התגברו על העוינות כלפיהם ונלחמו להשיג את זכויותיהם.¹⁶

המבקרים דאגו לכתיבת ספרי- לימוד חדשים, שהתאימו, לדעתם, לערכיה של חברה רב-גונית, ושילבו היסטוריות של מגדר, של אפרו-אמריקנים, של מהגרים מאמריקה הלטינית ושל פועלים בסיפר הישן או במקומו. ספרים אלה חוללו גל של ביקורת נגדית שטענה כי אינם אלא ספרי תעמולה המונעים בידי מניעים פוליטיים בלי קשר לאמת ההיסטורית. הוויכוח על ספרי הלימוד עבר אל זירת הוועדות, הפקידים, הוועידות והדו"חות המקצועיים ונלוותה לו סערה פוליטית וציבורית. ¹⁷

עוד לפני שניתן ל"סטנדרטים החדשים פרסום רשמי הם עוררו מהומה תקשורתית רבתי. חסידיהם ניסו להדביק לביקורת עליהם תווית של ימניות ושמרנות, אך למעשה היא הקיפה חוגים רחבים הרבה יותר, שלא היו מוכנים להכניס לבתי הספר את הרדיקליזם הפוסט-מודרניסטי שהתפתח באוניברסיטאות. מטורי הדעות ב"ניו יורק טיימס" וב"וושינגטון פוסט" עבר הוויכוח אל גבעת הקפיטול, ובינואר 1995 הצביע סנאט ארצות-הברית בעד הצעת החלטה שגינתה את "הסטנדרטים" ולמעשה קברה את המפעל. אף-על- פי-כן, הוויכוח על הוראת ההיסטוריה נמשך גם לאחר שהסטנדרטים החדשים הוסרו מסדר היום הפוליטי. המהומה התקשורתית והציבורית סביבם הביאה בסופו של דבר לצמצום הוראת ההיסטוריה בבתי הספר האמריקניים, כשאת מקומה תופסים מדעי החברה. התברר גם שהפולמוס דחק לקרן זווית את הדיון בשאלות כמו מדוע צריך בכלל ללמד היסטוריה ומה תרומתה לחינוכו של התלמיד ולעיצובו.¹⁸

מלבד ספרי הלימוד, נסבו "מלחמות ההיסטוריה" בבתי הספר האמריקניים על תכניה של תכנית הלימודים. לאחר כישלונם של הסטנדרטים החדשים בסנאט פנו כמה מיוזמיהם, בשילוב עם אנשי חינוך ופסיכולוגים, לבחינה מחודשת של תפיסות היסוד הפדגוגיות המנחות את הוראת ההיסטוריה בבתי הספר. במקום לראות בהוראת ההיסטוריה ובלימודה טכניקה של העברת ידע, הם הציעו לראות בהן "מעשה תרבותי המלמד על טבעה של הבנה ועל חלקם של התלמידים בעשיית הידע ההיסטורי". הכיתה, בעיניהם, היא זירה של התנסויות: "מקום שבו נפגשים בדמוקרטיה הקולות השונים הנאבקים על משמעותה של ההיסטוריה ומתמודדים ביניהם".¹⁹

מול הפרשנויות השונות והמתנגשות של העבר הציג הצוות המעורב שלוש גישות אפשריות להוראה המבטאות תפיסות דידקטיות ואפיסטמולוגיות שונות: האחת, שתחפש את "הסיפור הטוב ביותר" ותספר אותו כפי שהתרחש כדי לרומם את "הזיכרון הקולקטיבי". השנייה, להציג שתי גרסות או יותר של סיפור היסטורי ולהשאיר לתלמידים לבחור את זו הנראית להם כטובה יותר על-סמך ניתוח מקורות ראשוניים ומשניים כמקובל בדיסציפלינה. השלישית, הפוסט-מודרניסטית, מכוונת את התלמידים, במקום אל הגרסה הטובה או התקפה מכולן - אל השימושים הפוליטיים בהווה של הגרסות השונות של הסיפור מן העבר. על-פי תפיסה זו על התלמידים לברר לעצמם כיצד קבוצות שונות משתמשות ברטוריקה המתייחסת לעבר כדי לשרת את מטרותיהן בהווה. ²⁰

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

Arthur M. Schlesinger Jr., The Disuniting of America, Norton and Company, New York 1992, pp. 45-99.
Gary B. Nash, Charlotte Crabtree and Ross E. Dunn, History on Trial: Culture Wars and the Teaching of the Past, Alfred Knopf, New York 1998
Nash et alia, History on trial, pp. 114-117.
Elizabeth Fox-Genovese and Elizabeth Lasch-Squinn (eds.), Reconstructing History — The Emergence of a New Historical Society, Routledge, New York 1999, pp. 242-252, and John P. Diggins, 'The National History Standards', ibid. pp. 253-275 ;Sean Wilentz, 'Battles over History in the Schools', ibid. pp. 276-281, and Walter A. McDougall, 'Whose History? Whose Standards?', ibid. pp. 282-298.
Peter Stearns, Peter Seixas and Sam Wineburg (eds.), Knowing, Teaching and Learning History: National and International perspectives, New York University Press, New York 2000, pp. 2- 6.
שם, עמ' 19- 35 ו-71.