תולדוט אתר ההיסטוריה - הוראת ההיסטוריה בישראל ובעולם: מבוכות היסטוריות ואקטואליות

שנות דור לפני התפרצות הגל הפוסט-ציוני כבר חזה פרופסור ישראל קולת, מחלוצי המחקר האקדמי של תולדות הציונות והיישוב, את ההתקפה מצד היסטוריונים רביזיוניסטים על חקירתם וכתיבתם. הוא קישר בין הופעתם הצפויה ובין התעמולה הערבית האנטי-ציונית, ואִבחן את זיקתם של היסטוריונים רביזיוניסטים- לעתיד לרעיונות של 'השמאל החדש' שהופיע בסוף שנות השישים באירופה ובארצות- הברית. קולת גם זיהה את הפער המתרחב בין המושגים שהחלו רווחים באוניברסיטאות המערביות ובין מושגי היסוד העומדים בשורש המציאות הישראלית. חרף הנאורות, הקִדמה והליברליזם, כתב, "הזיקה [ביהדות] בין דת ללאומיות, הקשר לארץ-ישראל והאופי הבינלאומי של הקיום היהודי היו ונשארו מסתורין החשוף לעלילות".

לצד העימותים האידיאולוגיים בין הציונות ומתנגדיה, ציין קולת, קיים קושי ליישב בין צרכיה של ההיסטוריוגרפיה הציונית ובין הגישות הרלטיביסטיות שהשתלטו על ההיסטוריוגרפיה המערבית:

מבחינת היחס אל העובדות, ההערכה הבלתי משוחדת לאמת, הדחייה של המיתוס התועלתי — אנו חלק מן העולם המערבי. אולם, מבחינת דרגת התפתחותה של ההיסטוריה היישובית ואף מבחינת אופייה — קשה סיגולם של כיווני המחקר החדשים במערב אל הנושאים הנדונים בהיסטוריה היישובית והציונית... בהיסטוריוגרפיה המערבית ניתן עכשיו יתרון לתפקוד הביקורתי וההכרתי על פני התפקיד המכונן. הצורך של ההיסטוריוגרפיה הציונית הוא שונה.³⁰

דבריו של קולת נכתבו על רקע הוויכוח שהתנהל בשנות השישים בין ההיסטוריונים הבריטיים אדוארד האלט קר וג'פרי אלטון. מאז שקעה ההיסטוריוגרפיה המערבית בספקנות ובביקורת עצמית על רקע התפקיד שמילאו היסטוריונים במלחמות-העולם וביניהן, הדה-קולוניזציה וההתפכחות מאשליית הקִדמה שהנחתה את המחקר ההיסטורי מאז המאה ה- 19. היסטוריונים רבים בארצות-הברית ובמערב אירופה התמסרו לדיונים על טיבה ועל ייעודה של ההיסטוריה; על מקומה בין מדעי הרוח למדעי החברה; על היחס בין עובדות לפרשנות; על שאלת קיומה או אי-קיומה של אמת אובייקטיבית ועל הדרכים לגלותה, או לפחות להתקרב אליה, ומולה הקריאה להכיר בהעדרה ולוותר מלכתחילה על החתירה אליה.

המחקר האקדמי של תולדות הציונות והיישוב היה אז בראשיתו, ובבתי הספר הם לא נלמדו בכלל. בראש ובראשונה היה על החוקרים לחשוף את הסיפור ההיסטורי לרכיביו ולפרטיו ולהשלים את הנחת התשתית הראשונית — לחשוף אירועים, לזהות תהליכים ולהצביע על קשרים ביניהם — מלאכה שבתחומים רבים עדיין רחוקה מהשלמתה. רק על בסיס תשתית כזו ניתן להתווכח על פרשנויותיו השונות של הסיפור ההיסטורי הגדול של הציונות.

מאמרו של קולת נכתב בשיאה של האופוריה בחברה הישראלית, בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. בשנים ההן נפערו סדקים ראשונים גם בלכידותה של החברה, אבל משמעותם של הסימנים לכך עדיין לא הייתה ברורה. בשנות השמונים שינתה הופעת הפוסט-מודרניזם במערב ושלוחותיו בישראל את גבולות הדיון על תולדות הציונות, היישוב והמדינה.בעקבות מורי הדרך במערב העמידו "הפוסטיסטים" הישראלים סימני שאלה על תקפותו של המחקר ההיסטורי בכלל, ובאופן ממוקד יותר ערערו על "הסיפור הגדול" של ההיסטוריה הציונית ועל רכיביו המרכזיים. הם הקדימו את העגלה לסוס והפיצו את פרשנותם עוד לפני שנוצרה התשתית העובדתית לבחינתה. מקץ דור אתה עומד נדהם לנוכח חדוּת הבחנותיו של קולת ודיוק תחזיותיו על התפתחות ההיסטוריוגרפיה הציונית תחת הלחצים שהפעילו עליה מדעי החברה,התקשורת והפוסט-מודרניזם לגווניו השונים.

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

ישראל קולת, 'על המחקר והחוקר של תולדות היישוב והציונות', קתדרה 1 (אלול תשל"ו), עמ' 25-23